הדרך של קלפי הטארוט
קלפי טארוט הם אחת השיטות המפורסמות ביותר בהכוונת הנשמה בשבילי החיים, בפיתוח אינטואיציה וראיית העתיד, בדומה לנומרולוגיה, לאסטרולוגיה, לקריאה בכף היד, לספר התמורות והמטבעות וקלפי האיי צינג' ועוד שיטות רבות נוספות שנועדו לעזור בהכוונה.
בחפיסת קלפי הטארוט המודרניים יש 78 קלפים המחולקים לשתי קבוצות עיקריות הארקנה הגדולה והארקנה הקטנה, פרוש המילה ארקנה ביוונית הוא סוד ומסתורין. 22 קלפים בארקנה הגדולה ו 56 קלפים בארקנה הקטנה. הארקנה הקטנה מחולקת לארבעה חלקים נוספים: סדרת המטות המייצגת את האש של הבריאה והיצירה מייצגת את הרצונות של האדם, סדרת המטבעות המייצגת את האדמה את היציבות בחיים את הצרכים של האדם, סדרת הגביעים המייצגת את המים, את הרגשות ואת הזרימה בחייו של האדם. סדרת החרבות מייצגת את האוויר, את ההיגיון הקר. לכל סדרה נוספים ארבעה קלפי חצר שהם הנסיך המייצג את הנעורים ואת חוסר הניסיון בחיים, האביר המייצג שלב בו האדם צריך להתבגר, המלכה המייצגת את העשייה והמלך שפועל רק במצבי לחץ.
קלפי משחק אלו שימשו מאמצע המאה ה 15 בחלקים שונים של אירופה למשחקים כגון "טרוצ'יני" איטלקי, ו "Königrufen” אוסטרי. משחקי קלפים אלו משוחקים עד היום. בתחילת דרכם קלפי הטארוט נקראו קלפי trionfi”", ומאוחר יותר קלפי "tarocchi" או "tarock” במהלך השנים קלפי הטארוט החלו לשמש למטרות רוחניות. וציורו קלפים מיוחדים למטרה זו. העיצובים של הקלפים השתנו ברחבי אירופה כמו גם החפיסות עצמן וגודלן, הם עוצבו בידי אומנים רבים. קלפי הטארוט המודרניים עדיין משמשים למשחקי קלפים בחלקים של אירופה במשחקים כגון טארוצ'יני איטלקי וטארוט צרפתי. בארצות דוברות אנגלית קלפי טארוט משמשים כמעט אך ורק לניחוש עתידות והכוונה.
המילה טארוט וגרוק הגרמנית נובעים מן הטרוכי האיטלקי, מקורו אינו ברור וידוע, אך טוך שימש כמילה נרדפת לטיפשות בסוף המאה ה 15. השם החדש הופיע לראשונה בברשיה בסביבות 1502 כטארוכו.
חלק מהמסתורין שאופף את קלפי הטארוט הוא מקורם. נטען כי הם הגיעו ממצרים העתיקה ומקורם נטוע עמוק בידע של כוהני הדת המצריים. אנטואן קורט דה גבלין סבר כי קלפי הטארוט מבוססים על ספר קדוש שנכתב בידי כוהנים מצריים עתיקים. הוא סבר שהקלפים הובאו לאירופה בידי צוענים. עובדה זו בהחלט נתנה לקלפי הטארוט אמינות כידע אזוטרי עתיק יומין, אך הבעיה הייתה שהצוענים לא היו באפריקה מעולם ואין הוכחה היסטורית לקשר זה. אחרים מקשרים את מקור הקלפים לקבלה היהודית שהיא תורת סוד ומיסטיקה עתיקה, שראשיתה במאה ה 12 בצרפת, בספרד ובארצות המזרח. במרכזה של הקבלה עומדת שאיפתו של האדם להתאחד עם האלוהות, ולצמצם את הפער בין האלוהות והעולם הגשמי שבו הוא חי. קלפי הטארוט נקשרו גם בספר האי צ'ינג הסיני, עם הטנטרה ההודית.
מקור אפשרי נוסף לשימוש בקלפי טארוט היה משחק הדומה לברידג' המודרני. משפחות איטלקיות עשירות היו מזמינות אומנים ליצור חפיסות קלפים מצוירות ביד הנקראות "קלפי ניצחון" או "Carte Da Trionfi". הם צוירו לאחר לידות חשובות של בני מלכים או רוזנים וברונים, או אחרי ניצחונות בקרבות. בין האומנים המפורסמים שציירו את קלפי הטארוט היה לאונרדו דה וינצ'י.
קלפי הטארוט העתיקים ביותר ששרדו הם של ויסקונטי ספורזה שצוירו באמצע המאה ה 15 עבור שליטי דוכסות מילאנו. בפירנצה שימשה חפיסה מורחבת בשם מינצ'יאט החפיסה כללה 97 קלפים הכוללים סמלים אסטרולוגיים וארבעת היסודות, כמו גם מוטיבים מסורתיים של טארוט.
למרות ששיטות הקריאה בקלפי הטארוט השתנו במהלך השנים, והקוראים אימצו לעצמם את הסגנון הייחודי שלהם. הקלפים עצמם לא השתנו רבות. ניתן לראות קלפי טארוט שציורו בשנים מוקדמות ולראות קלפים שציורו בשנים מאוחרות והדמיון ניכר.
הטארוט של מרסיי הוא הגרסה של הקלפים המסורתיים, והוא המקור לכל החפיסות החדשות. את הפרשנות לקלפים יוצרים מתוך ציורי הקלפים עצמם דרך אינטואיציה אישית ודמיון. גרסה מוערכת ומשפיעה ביותר מבין חפיסות קלפי הטארוט המסורתיות, הודפסה בידי ניקולה קונוור בשנת 1760. מקובל לחשוב שזוהי הגרסה העוצמתית והאותנטית ביותר של הטארוט.
עד להופעת חפיסתו של וייט רק הארקנה הגדולה היתה מאוירת, וייט הביא דרך הציורים פרשנות גם לארקנה הקטנה. ארתור אדוארד וייט חיי בין השנים 2 באוקטובר 1857 – 19 במאי 1942 היה מיסטיקן ושותף ביצירת חפיסת קלפי הטארוט הפופולרית, הריידר וייט סמית. וייט נולד באמריקה וגדל באנגליה. הוא הצטרף למסדר השחר המוזהב בשנת 1891 בשל מריבות פנימיות רבות עזב וויט את המסדר, והצטרף לאגודת צלב הוורד של אנגליה ב 1902. בשנת 1914עזב גם את מסדר זה. שנה לאחר מכן הוא הקים את "אחוות צלב הוורד". וייט היה סופר פורה בתחום המיסטיקה וכתב ספרים רבים. הוא תרגם יצירות מיסטיות ואלכימיות.
אליסטר קראולי חי בין השנים 2 באוקטובר 1875 – 1 בדצמבר 1947 נולד בשם אדוארד אלכסנדר קראולי, נודע גם כאח פרדורבו וכן נודע גם כ"החיה הגדולה" הוא היה מיסטיקן אנגלי, קוסם, מטפס הרים ומייסד הפילוסופיה הדתית ת'למה. הוא היה אנטישמי מוצהר. הוא שנא יהודים ואסייתיים כאחד. הוא היה חבר בארגוני סתרים ביניהם מסדר "השחר המוזהב", הוא היה מנהיג של "מסדר הטמפלרים של המזרח" ידוע כיום בשל כתביו המאגיים, ספרי השירה שלו, אך במיוחד "ספר החוק" הספר המרכזי והמקודש של הת'למה.
ת'למה היא קוסמולוגיה מיסטית שעליה הכריז קראולי. זהו סוג של פילוסופיה מאגית, מסורת דתית, ומריטוקרטיה אליטיסטית. לת'למה שני דיברים עיקריים האחד נלקח מעבודתו של פרנסואה רבלה, והוא שלטון הרצון: "עשה את שברצונך זו היא כל התורה". לפי קראולי הרעיון של רצון אינו כפי שנדמה במאוויים ובתשוקות של היחיד, אלא הוא משלב גם את תחושת היעוד ומטרת העל של היחיד. מה שקרואלי קרא לו "הרצון האמיתי" (השקפה השייכת לגישה הליברטינית).
הדיבר השני של הת'למה הוא "האהבה היא החוק, אהבה כפופה לרצון". הכוונה של קרואלי באהבה לרוב היא מינית – השיטה של קראולי רואה את הדיכוטומיה והמתח שבין הזכר והנקבה כהכרחיים לקיום, מין מאגי היה חלק בלתי נפרד מהטקסים הת'למאים. האהבה מתוארת כאיחוד בין ניגודים שקראולי חשב כמפתח הכרחי להשגת הארה.
קראולי היה הדוניסט, דו מיני, צרכן ונסיין של סמים חוויתיים, חשוב לזכור שאולי היום הוא לא היה בולט או שונה לאור התרבות הקיימת בה המין פתוח לכל, אבל בתחילת המאה הקודמת בתקופה בה מין היה טאבו הרי שהוא היה דמות ציורית ביותר בסביבה בה חי. הוא מרד בערכים המוסריים והדתיים של המערב בזמנו. הוא נודע לשמצה והוקע בעיתונות הפופולרית של ימיו כ'איש הרשע ביותר בעולם'. קלפי הטארוט שלו מעבירים את אמונתו וחוויית חייו.
