לעמך

בסיפור בראשית כל אחד משבעת ימי הבריאה הוא ממד יורד במודל הרב-ממדי, כאשר הממד הנמוך ביותר הוא היום ה-8 בו אנו נמצאים כעת. בראשית הבורא קיים בריק. הבריאה מתחילה בתנועה על פני המים, המבססת רטט בתווך של הריק, הדואליות המהותית שממנה יוצאת כל הצורה. הבורא מופיע על פני השטח ואז הוגה צליל, רטט, המילה שיוצרת אור. האור הוא הביטוי של התודעה. האור מופרד מהחושך, ולכן קיים מראש בתוך החושך.

זרם הצליל הוא הקישור העיקרי בין ממדים. לאחר מכן הבריאה ממשיכה כתהליך של הפרדה או חלוקה משנה, המתפרקת מתוך הטוטאליות. קודם אור וחושך, אחר כך חלוקת המים לפי רקיע, גבול רקיע מופרד מהריק האין-סופי מים, חלל סופי תחום שבו אפשר ליצור. זה הכוח של הצבת גבולות, כלומר של גבולות, שיוצרת צורה. בלי גבול אין צורה, אחר כך הארץ יבשה והימים כדור הארץ (אדמה יבשה) ומים (ימים), וכן הלאה השמש והירח, החיים מהמים והאדם בדמותו של אלוהים כולם נוצרו על ידי הפרדה. התהליך כולו אוסף את הימים בתבנית של ירידה בארבעה עולמות של עץ החיים הקבלי, הבריאה היא תהליך של חלוקה. אלוהים קיים בהתחלה כייחודיות, כטוטליות, שדה בלתי מובחן של אנרגיה ראשונית. אין שום דבר מלבד אלוהים, שום דבר מחוץ לאלוהים שממנו אפשר ליצור, ולכן הבריאה יכולה לבוא מתוך מכלול האלוהים רק על ידי תהליך של הפרדה. אין שום דבר אחר. לפיכך הכול קיים בתוך אלוהים. היקום הוא גוף אלוהים:

הבריאה יוצאת מ"מילה" המדוברת של אלוהים, כך על ידי צליל, רטט. הקול הולך לפני האור. הוא יוצר מטריצה, גל עומד שעליו מתרחש כל השאר. שמו של אלוהים הוא 'לוגוס' המילה. (יוחנן א' 1 "בראשית היה המילה והדבר היה עם אלוהים, והדבר היה אלוהים") אלוהים מדבר בשפה קדושה שלאלפבית שלה יש כוח יצירתי. כל אות באלפבית העברי היא פונקציה יצירתית.