גלגול נשמות
על קברו של אלן קרדק, מייסד הספיריטיזם. הכתובת אומרת בצרפתית "להיוולד, למות, שוב להיוולד מחדש, וכך להתקדם ללא הרף, זה החוק". ספיריטיזם, פילוסופיה נוצרית שנוצרה במאה ה-19 על ידי המחנך הצרפתי אלן קרדק, מלמדת שקיים גלגול נשמות או לידה מחדש לחיי אדם לאחר המוות. על פי תיאוריה זו, רצון חופשי וסיבה ותוצאה הם תולדותיו של גלגול נשמות, וגלגול נשמות מספק מנגנון להתפתחות רוחנית של אדם בגלגולי חייו.
המילה גלגול נשמות Reincarnation נובעת ממונח לטיני שפירושו המילולי 'נכנס שוב לבשר'. גלגול נשמות מתייחס לאמונה שהיבט של כל אדם או כל היצורים החיים בתרבויות מסוימות ממשיך להתקיים לאחר המוות. היבט זה עשוי להיות הנשמה או הנפש או התודעה או משהו טרנסצנדנטי אשר נולד מחדש במחזור קיום מקושר; אמונת ההעברה משתנה לפי תרבות, ונחשבת להיות בצורה של יצור אנושי שזה עתה נולד, או חיה, או צמח, או רוח, או כישות באיזשהו תחום קיום לא אנושי אחר.
גלגול נשמות הוא תהליך שאותו עוברת הנשמה, על פי אמונה רווחת, לאחר המוות. האמונה בגלגול נשמות נפוצה בתרבויות שונות. גלגול נשמות, הידוע גם בשם לידה מחדש או טרנסמיגרציה, הוא התפיסה הפילוסופית או הדתית לפיה המהות הלא-פיזית של יצור חי, הנשמה, מתחילה חיים חדשים בצורה או גוף פיזי אחר לאחר מוות ביולוגי. ברוב האמונות הכרוכות בגלגול נשמות, הנשמה נתפסת כאלמותית והדבר היחיד שהופך למתכלה הוא הגוף. המונח טרנסמיגרציה פירושו מעבר של נשמה מגוף אחד לאחר, לאחר המוות.
לידה מחדש היא מושג מפתח שנמצא בדתות ההודיות הגדולות. דתות אלו מאמינות שגלגול נשמות זה הוא מחזורי, סמסרה אין-סופית, אלא אם כן האדם משיג תובנות רוחניות שמסיימות את המחזור הזה המוביל לשחרור. גלגל, גלגל החיים או גלגל הקיום (בהוואצ'אקרה) הוא ייצוג סמלי מורכב לסמסרה בצורה של גלגל מנדלה. סמסרה היא המחזור האין-סופי של לידה ולידה-מחדש אשר אדם יכול לברוח ממנו רק על ידי השגת הארה.
הגלגולים השונים בתוך הגלגל נתפסים כסבל. המטרה העיקרית של הבודהיזם היא להגיע לנירוואנה או הארה, דהיינו לכיבוי ההשתוקקות ובכך להפסקת הסבל. הגלגל הוא למעשה שרשרת של אירועים הקשורים זה בזה. התרת החולייה הראשונה בשרשרת תשחרר מן הגלגול כולו. הם רואים בשחרור ממעגל גלגולי הנשמות את המטרה הרוחנית האולטימטיבית
תופעת גלגול הנשמות מוסברת באופנים שונים. הסבר מקובל הוא כי אדם שלא השלים את תפקידו בעולם, שב אליו בדמות אחרת. גישות מסוימות סבורות כי הגלגול החדש יהיה בהתאם למעשיו הטובים או הרעים בגלגולים קודמים, או בהתאם לדבר מה שעליו לתקן בגלגול זה.
בכל רחבי העולם קיימות עדויות של אנשים הטוענים כי חוו תופעות הקשורות לגלגול נשמות באופן אישי.
גלגול נשמות ביהדות
המתעלמים והמבקרים
במקורות ההלכה היהודית היסודיים: התנ"ך, התלמודים והמדרשים אין אזכור לגלגול נשמות. וכך גם בכתבי כמה מגדולי הראשונים כמו הרי"ף, הרמב"ם ורש"י.
האמונה בגלגול נשמות התפתחה בקרב מיסטיקנים יהודים בעולם בימי הביניים, ניתנו הסברים שונים לגבי החיים שלאחר המוות. הסברים אלו נדחו במפורש על ידי סעדיה גאון. האזכור הראשון לנושא, על דרך השלילה, נמצא אצל רב סעדיה גאון שכתב ”אנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהישנות, וקוראים אותו ההעתקה (גלגול נשמות), ועניינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחר כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השיגעון והערבוב“. טקסטים מיסטיים יהודיים מהקאנון הקלאסי של ימי הביניים ואילך, מלמדים אמונה בגלגול נשמות (בעברית מטמפסיכוזה; מחזור נשמה). הזוהר וספר הבהיר דנים במיוחד בגלגול נשמות. זוהי אמונה נפוצה ביהדות החסידית בת זמננו, הרואה את הקבלה כקדושה וסמכותית.
התמיכה – בקבלה ובחסידות
לעומת ההתעלמות וההתנגדות במקורות הקדומים ואצל הוגי היהדות בתקופת הראשונים, בספרות הקבלה ובמיוחד בספר הזוהר ובכתבי האר"י, ישנו הסבר מפורט על תפקיד הגלגול ועל פירוט הנשמות שהתגלגלו. לשיטה זו רוב האנשים שנולדים בעולם הם גלגולים של נשמות "ותיקות" ומיעוטן הן נשמות חדשות. מבחינה תאולוגית נותנת תורה זו מענה לבעיות של שכר ועונש, ובפרט הסבר לאסונות המתרחשים לתינוקות שאינם בני עונשין, ואסונות המתרחשים לצדיקים, כמו למשל גורלם של עשרת הרוגי מלכות שהיו תלמידי חכמים הגדולים שבדור, בתליית האסון בחטא שנעשה כשהיו בגלגול קודם בני יעקב ומכרו את יוסף אחיהם. הרב עובדיה יוסף חולל סערה, כאשר ציטט את דבריו של האדמו"ר אהרן ראטה המשתמש ברעיון הגלגול כדי לספק הסבר להתרחשות השואה. דבריו של ראטה עצמם התבססו על דעתו של האר"י, לפיה גורלם של קורבנות האינקוויזיציה בספרד נקבע בהתאם לגלגוליהם הקודמים.
בתפיסת הקבלה הגלגול נועד להביא לתיקון הנשמה. ההתנסות החווייתית היא הכוח המניע המגלגל את נשמת האדם בחזרה לעולם והיא גורמת לה לשאוף לקנות דעת. מאידך גיסא, רק השובע גורם להיעדר רצון. פירוש הדברים, שגלגולה של נשמה יסתיים כאשר הנשמה התפתחה דיה, ואין בה יותר רצון להיוולד מחדש. על פי הקבלה, שאיפתה של הנשמה היא להישאר תמיד במצב של מודעות טהורה, בלי להיות תלויה בקיום הגופני המצריך את גלגולה של הנשמה לתוך גוף, המשית עליה את מגבלות החיים הגופניים, וכך נתונה הנשמה בגוף במאבק מתמיד.
הרנסנס המיסטי של המאה ה-16 בצפת הקהילתית החליף את הרציונליזם הלימודי בתור תיאולוגיה יהודית מסורתית מהזרם המרכזי, הן בחוגי החוקרים הן בדמיון העממי. ההתייחסויות לגלגול בקבלה הפכו לשיטתיות כחלק מהמטרה המטפיזית של הבריאה. יצחק לוריא (האר"י) הביא לראשונה את הנושא למרכז הניסוח המיסטי החדש שלו, ודגל בזיהוי גלגולים של דמויות יהודיות היסטוריות שחיבר חיים ויטאל בשער הגלגולים שלו .
בקבלה הלוריאנית, גלגול נשמות אינו גמול או פטליסטית, אלא ביטוי של חמלה אלוהית, המיקרוקוסמוס של תורת התיקון הקוסמי של הבריאה. גלגול הוא הסכם שמימי עם הנשמה הפרטית, מותנה בנסיבות. המערכת הרדיקלית של לוריא התמקדה בתיקון הנשמה האלוהית, שהתנהלה דרך הבריאה. המהות האמיתית של כל דבר היא הניצוץ האלוהי שבתוכו שנותן לו קיום. אפילו לאבן או עלה יש נשמה כזו ש"באה לעולם הזה לקבל תיקון". כל נשמה יהודית מתגלגלת מחדש כדי לקיים כל אחת מ 613 המצוות.
כיום, גלגול נשמות הוא אמונה אזוטרית בתוך זרמים רבים של היהדות המודרנית. הקבלה מלמדת אמונה בגלגול נשמות, ומכאן שהאמונה בגלגול נשמות היא אוניברסלית ביהדות החסידית, הרואה בקבלה קדושה וסמכותית, וכן מוחזקת כאמונה אזוטרית בתוך היהדות האורתודוקסית המודרנית . ביהדות, הזוהר, שיצא לאור לראשונה במאה ה-13, דן בהרחבה בגלגול נשמות, במיוחד בפרשת "בלק". היצירה הקבלית המקיפה ביותר על גלגול נשמות, שער הגלגולים, נכתבה על ידי חיים ויטאל, על בסיס תורתו של מורו, המקובל יצחק לוריא מהמאה ה-16, שנאמר כי הוא מכיר את חייו הקודמים של כל אדם באמצעות היכולות הנבואיות למחצה שלו. המלומד והמקובל הליטאי מהמאה ה-18, אליהו מווילנה, המכונה הגאון מווילנה, חיבר פרשנות על ספר יונה המקראי כאלגוריה לגלגול נשמות.
הנוהג של גיור ליהדות מובן לעתים בתוך היהדות האורתודוקסית במונחים של גלגול נשמות. לפי אסכולה זו ביהדות, כאשר גויים נמשכים ליהדות, זה כי הם היו יהודים בחיים קודמים. נשמות כאלה עלולות לשוטט בין עמים לאורך חיים מרובים, עד שימצאו את דרכן חזרה ליהדות, לרבות דרך מציאת עצמן נולדות במשפחה גויה עם אב קדמון יהודי אבוד.
ישנה ספרות ענפה של סיפורים עממיים ומסורתיים יהודיים המתייחסים לגלגול נשמות.
גלגול נשמות באִסלַאם
רוב אסכולות החשיבה האסלאמיות דוחות כל רעיון של גלגול נשמות של יצורים חיים. הוא מלמד מושג ליניארי של חיים, שבו לבן אדם יש רק חיים אחד ועם מותו הוא או היא נשפטים על ידי אלוהים ואז מתוגמלים בגן עדן או נענשים בגיהינום. האסלאם מלמד את תחיית המתים הסופית ויום הדין, אך אין סיכוי לגלגול נשמות של בן אנוש לתוך גוף או ישות אחרת. במהלך ההיסטוריה המוקדמת של האסלאם, חלק מהח'ליפים רדפו את כל האנשים המאמינים בגלגול נשמות, כגון המניכאיזם, עד כדי הכחדה במסופוטמיה ובפרס (עיראק ואיראן של ימינו). עם זאת, כמה כתות מיעוטים מוסלמיים כמו אלו שנמצאו בקרב סופים, וכמה מוסלמים בדרום אסיה ובאינדונזיה שמרו על אמונותיהם ההינדיות והבודהיסטיות הפרה אסלאמיות בגלגול נשמות. לדוגמה, היסטורית, איסמאיליס מדרום אסיה ביצעו מדי שנה צ'אנטות, שאחת מהן מיועדת לבקשת סליחה על חטאים שבוצעו בחיים קודמים. עם זאת, Inayat Khan מתח ביקורת על הרעיון כלא מועיל למחפש הרוחני.
רעיון הגלגול נשמות מקובל על כמה כתות מוסלמיות לא שגרתיות, במיוחד של הג'ולט. העלאווים גורסים כי במקור הם היו כוכבים או אורות אלוהיים שהושלכו מגן עדן עקב אי ציות וחייבים לעבור גלגול נשמות חוזר (או מטמפסיכוזה ) לפני שהם חוזרים לגן עדן. הם יכולים להתגלגל מחדש כנוצרים או אחרים באמצעות חטא וכבעלי חיים אם הם הופכים לכופרים.
גלגול נשמות בדתות המזרח
רעיון גלגול הנשמות שזור ברוב דתות המזרח בעיקר בהודו ובסין, ובחלקן הוא מרכיב אמונה מרכזי. טקסטים מוקדמים של הינדואיזם, בודהיזם וג'יניזם חולקים את המושגים והטרמינולוגיה הקשורים לגלגול נשמות. הם גם מדגישים שיטות סגולה דומות וקארמה שצריך לשחרר ומה שמשפיע על לידות מחדש בעתיד. שלושתם דנים בסגולות שונות כגון אי אלימות, אמת, אי גניבה, אי רכושנות, חמלה לכל היצורים החיים, צדקה ועוד רבים אחרים.
בהינדואיזם – המוות נתפש כהחלפה של בגד הגוף האחד בבגד גוף אחר. כך פועל "חוק שימור אנרגיית הנשמה". הסיבה לגלגול הנשמות היא הצורך לשוב ולתקן ליקויים מחיים קודמים, במבנה האישיות של האדם לאחר שצבר קארמה. החיים נתפסים כמסע התפתחותי-רוחני ארוך וממושך בעולם, שאי אפשר להשלים בגלגול אחד. על פי אמונה זו, הנשמה שבה ומתגלגלת כל פעם מחדש בגוף לפי רצונה, ובוחרת את המקום, הזמן וההורים שלהם תיוולד, לפי התיקון שהיא יודעת שהיא צריכה לעשות (יש לה אף את האפשרות להתחרט בחודשים הראשונים של ההיריון). על פי אמונה זו אפשר להסביר מפגש עם אדם זר שנראה מוכר מאז ומעולם, או תחושה שכבר היינו בסיטואציה מסוימת, אף שאנו יודעים שלא חווינו אותה (דז'ה-וו).
בודהיזם
הבודהיזם, אשר ממעט לעסוק בנושאים מטאפיזיים (ואף נמנע מהם במובנים רבים), רואה בגלגול הנשמות משל בלבד. מטרתו העיקרית של המתרגל ההולך בדרך המתומנת הנאצלת שהתווה הבודהה היא הגעה לנירוואנה, שחרור מהסמסרה והשגת הארה. כיוון שהגישה הבודהיסטית מדגישה את ארעיותן וריקנותן של כל התופעות, ובכלל זה מושג "העצמי" (כמתואר בשלושת סימני הקיום), מה שמתגלגל בפועל הוא האמונה של האדם בקיומו כישות נפרדת בעולם התופעות. ההכרה בריקנות התופעות, בהיעדר העצמי ובתהליך ההתהוות המותנית, שוברת את אשליית המהות הנפרדת ומחלצת ממעגל הגלגולים. עקרונות אלו מגולמים במושג קארמה.
הג'ייניזם, לאלוהים אין תפקיד בגורלו של הפרט; הגורל האישי של האדם לא נתפס כתולדה של כל מערכת של שכר או עונש, אלא בשל הקארמה האישית שלו. טקסט מתוך כרך של הקנון העתיק של ג'יין, Bhagvati sūtra 8.9.9, קושר מצבי קיום ספציפיים לקארמות ספציפיות. מעשים אלימים, הרג של יצורים בעלי חמישה איברי חישה, אכילת דגים וכן הלאה, מובילים ללידה מחדש בגיהינום. הונאה, הונאה ושקר מביאים ללידה מחדש בעולם החי והירקות. טוב לב, חמלה ואופי צנוע מביאים להולדת אדם; בעוד צנע וקיום נדרים מובילים ללידה מחדש בגן עדן.
בתבליט בודהיסטי בגובה 8 מטר, שנעשה בין 1177 ל-1249, ממוקם בDazu Rock Carvings Chongqing China Mara אדון המוות והתשוקה, לופת גלגל של גלגול נשמות המתאר את מחזור הגלגול הבודהיסטי. על פי כתבי קודש בודהיסטים שונים, גאוטמה בודהה האמין בקיומו של חיים שלאחר המוות בעולם אחר ובגלגול נשמות, מכיוון שבעצם קיים עולם אחר (כל עולם מלבד העולם האנושי הנוכחי, כלומר מחוזות לידה מחדש שונים), מי שמחזיק בדעה 'אין עולם אחר' הוא בעל השקפה שגויה. בודההMajjhima Nikaya i.402 Apannaka Sutta תורגם על ידי פיטר הארווי.
הבודהה גם טען כי קארמה משפיעה על לידה מחדש, וכי מחזורי הלידות והמוות החוזרים ונשנים הם אין-סופיים. לפני לידתו של בודהה, חוקרים הודים עתיקים פיתחו תיאוריות מתחרות של החיים שלאחר המוות, כולל האסכולה החומרנית כגון צ'רבקה, שטענה כי המוות הוא הסוף, אין חיים לאחר המוות, אין נשמה, אין לידה מחדש, ללא קארמה, והם תיארו את המוות כמצב שבו יצור חי מושמד לחלוטין, מתמוסס. בודהה דחה תיאוריה זו, אימץ את התיאוריות החלופיות הקיימות על לידה מחדש, כשהוא מבקר את האסכולות החומרניות ששללו לידה מחדש וקארמה, קובע דמיאן קיון . [149]אמונות כאלה אינן הולמות ומסוכנות, אמר בודהה, משום שדעות השמדה כאלה מעודדות חוסר אחריות מוסרי ונהנתנות חומרית; הוא קשר אחריות מוסרית ללידה מחדש.
הבודהה הציג את התפיסה שאין עצמי (נשמה) קבוע, והמושג המרכזי הזה בבודהיזם נקרא anattā מסורות בודהיסטיות עיקריות עכשוויות כמו מסורות תרוואדה, מהאיאנה ו-וג'ריאנה מקבלים את תורתו של בודהה. תורות אלו טוענות שיש לידה מחדש, אין עצמי קבוע ואין אטמן (נשמה) בלתי ניתנת לצמצום שעוברת מחיים של אדם אחד לאחר וקושר את החיים הללו יחדיו, יש ארעיות, שכל הדברים המורכבים כמו יצורים חיים הם אגרגטים מתמוססים במוות, אבל מתגלגלים מחדש. מחזורי הלידה מחדש נמשכים בלי סוף, קובע הבודהיזם, והוא מקור לסבל, לכאב, אך אפשר לעצור את גלגול הנשמות והסבל הזה באמצעות הנירוונה. דוקטרינת האנאטה של הבודהיזם היא ניגוד להינדואיזם, שהאחרון טוען ש"נשמה קיימת, היא מעורבת בלידה מחדש, ודרך הנשמה הזו הכול מחובר".
מסורות שונות בתוך הבודהיזם הציעו תיאוריות שונות לגבי מה מתגלגל ואיך מתרחש גלגול נשמות. תיאוריה אחת מציעה שזה מתרחש דרך התודעה זרם התודעה עם המוות, מתגלגל לגוף חדש. תהליך זה, קובעת תיאוריה זו, דומה ללהבה של נר גוסס המדליק אחר. התודעה בישות שזה עתה נולדה אינה זהה או שונה לחלוטין מזו של הנפטר, אך השתיים יוצרות רצף או זרם סיבתי בתיאוריה הבודהיסטית הזו. הגירה מושפעת מקארמת העבר של האדם. הסיבה השורשית ללידה מחדש, קובע הבודהיזם, היא הישארות התודעה בבורות לגבי טבעה של המציאות, וכאשר בורות זו נעקרת, הלידה מחדש נפסקת.
ציור יפני מהמאה ה-12 המציג את אחד מששת המחוזות הבודהיסטיים של גלגול נשמות ( rokudō , 六道) מסורות בודהיסטיות משתנות גם בפרטים המכניסטיים שלהן על לידה מחדש. רוב הבודהיסטים של Theravada טוענים שלידה מחדש היא מיידית בעוד האסכולות הטיבטים ורוב האסכולות הסיניות והיפניות מחזיקות ברעיון של ברדו (מצב ביניים) שיכול להימשך עד 49 ימים. תפיסת הלידה מחדש של ברדו של הבודהיזם הטיבטי, פותחה במקור בהודו אך התפשטה לטיבט ולמדינות בודהיסטיות אחרות, וכוללת 42 אלוהויות שלוות ו 58 אלוהויות זועמות. רעיונות אלה הובילו למפות של קארמה ואיזו צורה של לידה מחדש אדם נוקט לאחר המוות, שנדונו בטקסטים כגון "ספר המתים הטיבטי". המסורות הבודהיסטיות העיקריות מקבלות שגלגול נשמות של ישות תלויה בקארמה ובזכות העבר שנצברו, ושיש שישה מחוזות קיום שבהם הלידה מחדש עשויה להתרחש לאחר כל מוות.
בתוך הזן היפני, גלגול נשמות מתקבל על ידי חלק, אך נדחה על ידי אחרים. ניתן להבחין בין 'זן עממי', כמו בזן שמתורגלים על ידי הדיוטות מסורים, לבין 'זן פילוסופי'. זן עממי מקבל בדרך כלל את האלמנטים העל טבעיים השונים של הבודהיזם כמו לידה מחדש. זן פילוסופי, לעומת זאת, שם דגש רב יותר על הרגע הנוכחי.
יש אסכולות שמסיקות שהקארמה ממשיכה להתקיים ולדבוק באדם עד שהיא תפתור את ההשלכות שלה. עבור אסכולתSautrantika כל מעשה "מבשם" את הפרט או "שותל זרע" שנובט מאוחר יותר. הבודהיזם הטיבטי מדגיש את מצב הנפש בזמן המוות. למות בנפש שלווה יעורר זרע טוב ולידה מחדש בני מזל; מוח מופרע יעורר זרע לא סגולה ולידה מחדש מצערת.
הינדואיזם
הגוף מת, אבל לא הנשמה, שהם מניחים שהיא המציאות הנצחית, בלתי ניתנת להריסה ולאושר. מאמינים שהכול וכל הקיום קשורים ומחזוריים בזרמים רבים של הינדואיזם, כל היצורים החיים מורכבים משני דברים, הנשמה והגוף או החומר. אטמן אינו משתנה ואינו יכול להשתנות על ידי טבעו המולד באמונה ההינדית. קארמה נוכחית משפיעה על הנסיבות העתידיות בחיים האלה, וגם על צורות ומחוזות החיים העתידיים. כוונה ופעולות טובות מובילות לעתיד טוב, כוונה ופעולות רעות מובילות לעתיד רע, ומשפיעות על האופן שבו אדם מתגלגל מחדש, בהשקפה ההינדית של הקיום.
ההינדים מאמינים שהעצמי או הנשמה ( אטמאן ) מקבלים שוב ושוב גוף פיזי, עד מוקשה.
אין גן עדן או גיהינום קבועים ברוב כתות ההינדואיזם. בחיים שלאחר המוות, על בסיס הקארמה של האדם, הנשמה נולדת מחדש כיצור אחר בגן עדן, בגיהינום או כיצור חי עלי אדמות (אדם, חיה). גם אלים מתים ברגע שנגמר הכישרון הקארמי בעבר שלהם, כמו אלה בגיהינום, והם חוזרים לקבל הזדמנות נוספת על פני כדור הארץ. גלגול נשמות זה נמשך, בלי סוף במחזוריות, עד שיוצאים למרדף רוחני, מממשים את הידע העצמי, ובכך זוכים בmokṣa השחרור הסופי מתוך מחזורי הגלגולים מאמינים שהשחרור הזה הוא מצב של אושר מוחלט, שהמסורות ההינדיות מאמינות שהוא קשור או זהה לברהמן, המציאות הבלתי משתנה שהתקיימה לפני בריאת היקום, ממשיכה להתקיים ותתקיים לאחר שהיקום יסתיים.
כיוון שאחרי שהשליך בגדים בלויים, גבר לוקח אחר כך בגדים חדשים. אז לאחר שהשליך גופים שחוקים, האדם נתקל בגופים חדשים אחרים.
גלגול נשמות בתרבות היוונית
הדיון היווני המוקדם במושג מתוארך למאה השישית לפני הספירה. הוגה דעות יווני מוקדם שידוע ששקל לידה מחדש הוא פרקידס מסירוס 540 לפני הספירה. פיתגורס בן זמנו הצעיר בסביבות 570–495 לפנה"ס, הפיץ את הרעיון. חלק מהחוקרים מאמינים שפיתגורס היה תלמידו של פרקידס, אחרים שפיתגורס לקח את רעיון הגלגול נשמות מתורת האורפיזם, דת תראקית, או הביא את הרעיון מהודו. כמה מקורות עתיקים מאשרים כי פיתגורס טען כי הוא יכול לזכור את חייו הקודמים. שילוב בין הפילוסופיה הפיתגורית וגלגול נשמות היה מקובל בכל רחבי העולם העתיק.
אפלטון 428/427–348/347 לפנה"ס הציג תיאורים של גלגול נשמות ביצירותיו, במיוחד במיתוס אר, שם אפלטון גורם לסוקרטס לספר כיצד אר, בנו של ארמניוס, חזר בנס לחיים ביום השנים עשר לאחר המוות וסיפר את סודות העולם האחר. ישנם מיתוסים ותיאוריות בדיאלוגים אחרים, באלגורית המרכבה של הפיידרוס, בטימאוס ובחוקים . הנשמה, לאחר שהופרדה מהגוף, מבלה זמן בלתי מוגדר בתחום המובן (ראה אלגוריית המערה ברפובליקה) ואז היא נכנסת לגוף אחר. ב"טימאוס", אפלטון מאמין שהנשמה נעה מגוף לגוף ללא כל שלב של שכר או של עונש מובחן בין החיים, מכיוון שהגלגול הוא עצמו עונש או פרס על בדרך בה האדם בוחר לחיות.
ב-Phaedo אפלטון אומר למורו סוקרטס לפני מותו: "אני בטוח שבאמת יש דבר כזה לחיות שוב, ושהחיים נובעים מהמתים." עם זאת, קסנופון אינו מזכיר את סוקרטס כמאמין בגלגול נשמות, וייתכן שאפלטון ערך את הגותו של סוקרטס עם מושגים שלקח ישירות מהפיתגוראניזם או האורפיזם. חוקרים הבינו כי לאפלטון יש סיבות מרובות לאמונה בגלגול נשמות. טיעון אחד נוגע לתיאוריית התועלת של גלגול נשמות להסבר מדוע קיימות חיות לא אנושיות: הם בני אדם לשעבר, הנענשים על רשעותם; אפלטון נותן טיעון זה בסוף הטימאוס.
גלגול נשמות בדת הדרוזית
הדרוזים מאמינים בגלגול נשמות, גלגול נשמות הוא עיקרון עיקרי באמונה הדרוזית. לצד האמונה בגורל קבוע מראש. האמונה בגלגול נשמות היא אחד העקרונות הבסיסיים בדת הדרוזית, והיא משפיעה בצורה ניכרת על אורח חייהם והשקפת עולמם של הדרוזים. לדידם אדם דרוזי מתגלגל מיד לאחר מותו בנשמת תינוק דרוזי הנמצא בגוף אישה הרה מאחר שישנה דואליות נצחית של הגוף והנשמה ואי אפשר שהנשמה תתקיים ללא הגוף., ועם לידתו זוכר לעיתים חלק מחייו הקודמים. אמונתם העזה בגלגול הוא, בין היתר, נחמה לצער על אובדן החיים. הדרוזים גם מאמינים כי ביום הדין האדם ייתן דין וחשבון בפני בורא עולם על אודות כל גלגוליו.
בעוד במערכת האמונות ההינדית והבודהיסטית אפשר להעביר נשמה לכל יצור חי, במערכת האמונות הדרוזית הדבר אינו אפשרי ונשמת אדם תעבור רק לגוף אנושי דרוזי. יתר על כן, לא ניתן לחלק נשמות לחלקים שונים או נפרדים ומספר הנשמות הקיימות הוא סופי.
מעטים הדרוזים שמסוגלים להיזכר בעברם, אבל אם הם מסוגלים הם נקראיםNateq בדרך כלל נשמות שמתו מוות אלים בגלגולן הקודם יוכלו להיזכר בזיכרונות. מכיוון שהמוות נתפס כמצב חולף מהיר, האבל מיותר. בניגוד לאמונות אברהמיות אחרות, גן עדן וגיהינום הם רוחניים. גן עדן הוא האושר האולטימטיבי שמתקבל כאשר הנשמה בורחת ממעגל הלידות מחדש ומתאחדת עם הבורא, בעוד הגיהינום מושג כמרירות של אי יכולת להתאחד עם הבורא ולברוח ממעגל הלידה מחדש.
על פי השקפה זו הגוף בשביל הנשמה הוא כמו בגד שהיא מחליפה במוות. מתוך אמונה שהגוף הוא ריק ללא הנשמה והוא לא מתקיים בלי הנשמה, לא רואים הדרוזים כל ערך בגוף אלא רק בנפש, ברוח ובנשמה. מכאן נובע שהצד הרוחני באדם הוא העיקר ולא הצד הגשמי-מוחשי. לפיכך אדם נדרש לכבוש את יצר הרכושנות והחומריות. מכאן צומחת גם סובלנות למעשי האחר, אשר היה יכול להיוולד בגלגול אחר ואפילו למשפחת השכנים מהגלגול הקודם. אמונת גלגול הנשמות גם מלמדת שאין לבכות את המת, מאחר שנשמתו התגלגלה לתינוק חדש בלידה חדשה המביאה שמחה למשפחתו.
כתות מסתורין
הדת האורפית, שלימדה גלגול נשמות, בערך במאה השישית לפני הספירה, יצרה ספרות עשירה. אומרים שאורפיאוס, מייסדו האגדי, לימד שהנפש האלמותית שואפת לחופש בעוד הגוף מחזיק אותה שבויה. גלגל הלידה מסתובב, הנשמה מתחלפת בין חופש לשבי סביב מעגל ההכרח הרחב. אורפיאוס הכריז על הצורך בחסד האלים, דיוניסוס בפרט, ובטיהור עצמי עד שהנשמה תשלים את העלייה הספירלית של הגורל לחיות לנצח.
קשר בין הפילוסופיה של פיתגורס לגלגול נשמות התקבל באופן שגרתי לאורך העת העתיקה, כפי שגם פיתגורס לימד על גלגול נשמות. עם זאת, בניגוד לאורפיקים, שראו במטמפסיכוזה מעגל של אבל שניתן להימלט ממנו על ידי השגת שחרור ממנו, בעוד נראה שפיתגורס מניח גלגול נשמות נצחי וניטרלי שבו החיים הבאים לא היו מותנים בשום פעולה שנעשתה בעבר.
פגאניזם קלטי
במאה הראשונה לפני הספירה כתב אלכסנדר קורנליוס פוליהיסטו: תורת פיתגורס רווחת בקרב הגאלים שהנשמות של בני האדם הן בנות אלמוות, ושאחרי כמה שנים קבוע הן ייכנסו לגוף אחר.
יוליוס קיסר תיעד שלדרואידים של גאליה, בריטניה ואירלנד הייתה מטמפסיכוזה כאחת מתורות הליבה שלהם: הנקודה העיקרית של משנתם היא שהנשמה אינה מתה ושאחרי המוות היא עוברת מגוף אחד למשנהו. המטרה העיקרית של מעבר זה היא חינוך, לדעתם, להחדיר לתלמידיהם אמונה איתנה בבלתי ניתן להריסה של נפש האדם, שלפי אמונתם רק עוברת במוות מדירה אחת לאחרת; כי על ידי דוקטרינה כזו בלבד, הם אומרים, שגוזלת את המוות מכל אימתו, ניתן לפתח את הצורה הגבוהה ביותר של אומץ אנושי.
דיודורוס גם תיעד את האמונה של גאליה כי נשמות אנושיות הן בנות אלמוות, וכי לאחר כמה שנים קבוע הן יתחילו בחיים חדשים בגוף אחר. הוא הוסיף כי לגאלים היה מנהג להטיל מכתבים לנפטרים על מדורות ההלוויה, שדרכם יוכלו המתים לקרוא אותם. ולריוס מקסימוס סיפר שהיה להם מנהג להלוות סכומי כסף זה לזה שיהיו ניתנים להחזר בעולם הבא. פומפוניוס מלה תיעד גאלים שאיתם קבורים או שרופים דברים שהם יצטרכו בחיים הבאים.
היפוליטוס מרומא האמין שהגאלים לימדו את תורת הגלגול על ידי עבד של פיתגורס בשם זלמוקסיס. לעומת זאת, קלמנט מאלכסנדריה האמין שפיתגורס עצמו למד את הנושא מהקלטים ולא ההפך. עם זאת, הסופר TD קנדריק דחה קשר אמיתי בין פיתגורס לגלגול הנשמות של הרעיון הקלטי, וציין כי אמונותיהם יש הבדלים מהותיים, וכל מגע אינו סביר מבחינה היסטורית. אף על פי כן, הוא הציע אפשרות למקור משותף עתיק, הקשור גם לדת האורפית ולמערכות האמונה התראקיות.
נַצְרוּת
המושג מטמפסיכוזה נעלם עם עליית הנצרות הקדומה, וגלגול נשמות אינו תואם את דוקטרינת הליבה הנוצרית של הצלת המאמינים לאחר המוות. הוצע כי חלק מאבות הכנסייה המוקדמים, במיוחד אוריגנס, עדיין האמינו באפשרות של גלגול נשמות.
בזרמים הנוצריים הגדולים, המושג של גלגול נשמות אינו קיים ולא מתייחסים אליו במפורש בשום מקום בתנ"ך. עם זאת, חוסר האפשרות של מוות ארצי שני נאמר בפיטר א' 3:18–20 , שם הוא מאשר שהמשיח, ישוע מנצרת, מת פעם אחת לנצח על חטאי כל המין האנושי. מתי 14:1–2 מזכיר שהמלך הורדוס אנטיפס לקח את ישוע להיות יוחנן המטביל שקם, כאשר הציג את סיפור הוצאתו להורג של יוחנן בפקודת הורדוס. לעומת זאת בהעברים ט':27 קובעים שבני אדם "מתים פעם אחת, אבל אחרי זה הדין".
כמה תיאולוגים נוצרים מפרשים קטעים מסוימים בתנ"ך כמתייחסים לגלגול נשמות. קטעים אלה כוללים את שאלת ישוע אם הוא אליהו, יוחנן המטביל, ירמיהו או נביא אחר ( מתי ט"ז 15-13 ויוחנן א' 21-22) ובאופן ברור פחות (בעוד אליהו נאמר שלא מת, אך הועלה לגן עדן), יוחנן המטביל נשאל אם הוא לא אליהו (יוחנן א' 25). גדס מקגרגור, כומר אפיסקופלי ופרופסור לפילוסופיה, העלה טענה להתאמה של הדוקטרינה הנוצרית וגלגול נשמות.
ישנן עדויות לכך שאוריג'נס, אב הכנסייה בתקופה הנוצרית המוקדמת, לימד גלגול נשמות בימי חייו, אך כאשר יצירותיו תורגמו ללטינית ההתייחסויות הללו הוסתרו. יש התרשמות שאוריגנס היה כופר כמו אריוס, ג'רום הקדוש מבקר את הרעיונות המתוארים ב"על העקרונות הראשונים" . בהמשך ב"אל אביטוס" (מכתב 124), ג'רום הקדוש כותב על "הוכחה משכנעת" לכך שאוריגנס מלמד גלגול נשמות בגרסה המקורית של הספר.
הקטע הבא הוא הוכחה ניצחת לכך שהוא מחזיק בגלגול הנשמות והשמדת הגופים. 'אם אפשר להראות שליצור בלתי-גופני והגיוני יש חיים בפני עצמם ללא תלות בגוף ושמצבו בגוף גרוע יותר מאשר מחוצה לו; אז מעבר לכל ספק גופים הם בעלי חשיבות משנית בלבד והם קמים מעת לעת כדי לעמוד בתנאים המשתנים של יצורים סבירים. אלה שדורשים גופות מתלבשים בהם, ולהפך, כאשר נשמות שנפלו הרימו את עצמן לדברים טובים יותר, גופם מושמד שוב. כך הם תמיד נעלמים ומופיעים שוב.
הטקסט המקורי של On First Principles נעלם כמעט לחלוטין. הוא נותר קיים כ De Principiis בקטעים שתורגמו נאמנה ללטינית על ידי ג'רום הקדוש ובתרגום הלטיני הלא אמין של Rufinus
האמונה בגלגול נשמות נדחתה על ידי אוגוסטינוס מהיפו ב"עיר האלוהים".
בסקר של פורום Pew ב-2009, 22% מהנוצרים האמריקאים הביעו אמונה בגלגול נשמות, ובסקר משנת 1981 31% מהקתולים האירופים הרגילים בכנסייה הביעו אמונה בגלגול נשמות.
גנוסטיות
כמה כתות גנוסטיות נוצריות הכריזו על גלגול נשמות. הסטיאנים וחסידי ולנטינוס האמינו בכך. חסידיו של ברדייסאן ממסופוטמיה, כת מהמאה השנייה שנחשבה ככפירה על ידי הכנסייה הקתולית, הסתמכו על האסטרולוגיה הכלדית. שאליה הוסיף בנו של ברדייסאן הרמוניוס, שהתחנך באתונה, רעיונות יווניים הכוללים מעין מטמפסיכוזה. מורה נוסף שכזה היה בזילידס 132–? לספירה, המוכר לנו מביקורותיו של אירניאוס ועבודתו של קלמנט מאלכסנדריה.
במאה השלישית לספירה התפשט המניכאיזם הן מזרחה הן מערבה מבבל, אז בתוך האימפריה הסאסאנית, שם חי מייסד מאני בערך בשנים 216–276. מנזרים מניכאים היו קיימים ברומא בשנת 312 לספירה. בשים לב למסעות המוקדמים של מאני לאימפריית קושאן ולהשפעות בודהיסטיות אחרות במניכאיזם, ריצ'רד פולץ מייחס את תורתו של מאני על גלגול נשמות להשפעה בודהיסטית. עם זאת, הקשר ההדדי בין מניכאיזם, אורפיזם, גנוסטיזם וניאו אפלטוניזם רחוק מלהיות ברור.
טאואיזם
מסמכים טאואיסטים עוד מתקופת שושלת האן טענו כי לאו דזה הופיע על פני כדור הארץ כאנשים שונים בתקופות שונות החל בעידן האגדי של שלושה ריבוניים וחמישה קיסרים. צ'ואנג טסו בערך המאה השלישית לפנה"ס קובע: "לידה היא לא התחלה; מוות אינו סוף. יש קיום ללא הגבלה; יש המשכיות ללא נקודת התחלה. קיום ללא הגבלה הוא מרחב. המשכיות ללא התחלה הנקודה היא זמן. יש לידה, יש מוות, יש הנפקה, יש כניסה פנימה."
ימי הביניים האירופיים
בסביבות המאה ה 12-11 באירופה, כמה תנועות גלגול נשמות נרדפו ככפירה, באמצעות הקמת האינקוויזיציה במערב הלטיני. אלה כללו את הכנסייה הקתרית, הפאטרן או האלביגנזית של מערב אירופה, התנועה הפאוליציאנית, שקמה בארמניה, והבוגומילים בבולגריה.
כתות נוצריות כמו הבוגומילים והקתרים, שהצהירו על גלגול נשמות ואמונות גנוסטיות אחרות, כונו "מניכאים", והיום מתוארות לפעמים על ידי חוקרים כ"ניאו-מניכאים". מאחר שאין מיתולוגיה מניכאית ידועה או מינוח בכתביהן של קבוצות אלו, הייתה מחלוקת מסוימת בין היסטוריונים האם קבוצות אלו באמת היו צאצאי המניכאיזם?
תקופת הרנסנס והעת החדשה המוקדמת
בעוד גלגול נשמות היה עניין של אמונה בקהילות מסוימות, הוא גם נשען לעתים קרובות על עקרונות, כפי שעושה אפלטון כאשר הוא טוען שמספר הנשמות חייב להיות סופי מכיוון שנשמות אינן ניתנות להריסה, בנג'מין פרנקלין קבע השקפה דומה. לפעמים הטענות כאלה, כמו במקרה של סוקרטס, נובעות מאמונה אישית כללית יותר, לפעמים מראיות אנקדוטיות כמו שאפלטון מציע לסוקרטס במיתוס אר .
במהלך תרגומי הרנסנס של אפלטון, ההרמטיקה ויצירות אחרות טיפחו עניין אירופי חדש בגלגול נשמות. Marsilio Ficino טען שההתייחסויות של אפלטון לגלגול נשמות היו אלגוריות, שייקספיר רמז לדוקטרינת הגלגול הנשמות אך ג'ורדנו ברונו נשרף על המוקד על ידי השלטונות לאחר שנמצא אשם בכפירה על ידי האינקוויזיציה הרומית בשל תורתו. אבל היצירות הפילוסופיות היווניות נותרו זמינות, ובמיוחד בצפון אירופה, נדונו על ידי קבוצות כמו האפלטוניסטים של קיימברידג'. עמנואל סוודנבורג האמין שהאדם עוזב את העולם הפיזי פעם אחת, אבל אז עובר כמה גלגולי חיים בעולם הרוחני מעין הכלאה של מסורת נוצרית וההשקפה הפופולרית של גלגול נשמות.
המאות ה 19 עד ה 20
הפסיכולוג והפילוסוף האמריקאי ויליאם ג'יימס (1842–1910) היה חוקר נפשי מוקדם. עד המאה ה 19 הפילוסופים שופנהאואר וניטשה יכלו לגשת לכתבי הקודש ההודיים לדיון בדוקטרינת גלגול הנשמות, הנושא עבר לטרנסצנדנטליסטים האמריקאים הנרי דיוויד ת'רו, וולט ויטמן וראלף וולדו אמרסון ועובדה על ידי פרנסיס בואן לתוך מטמפסיכוזה נוצרית .
בתחילת המאה ה 20, עניין בגלגול נשמות הוכנס לדיסציפלינה המתהווה של הפסיכולוגיה, בעיקר בשל השפעתו של ויליאם ג'יימס, שהעלה היבטים של פילוסופיית הנפש, דת השוואתית, הפסיכולוגיה של החוויה הדתית ואופי האמפיריציזם. ג'יימס היה בעל השפעה בייסודה של האגודה האמריקנית למחקר נפשי ASPR בניו יורק בשנת 1885, שלוש שנים לאחר חנוכת האגודה הבריטית למחקר נפשי בלונדון, הוא מוביל לחקירה שיטתית וביקורתית של תופעות פארה נורמליות. הגנרל האמריקאי המפורסם במלחמת העולם השנייה ג'ורג' פאטון היה מאמין חזק בגלגול נשמות, והאמין, בין היתר, שהוא גלגול של הגנרל הקרתגי חניבעל.
בשלב זה המודעות הפופולרית לרעיון גלגול נשמות הוגברה על ידי הפצת האגודה התיאוסופית של מושגים הודים שיטתיים ואוניברסליים וגם על ידי השפעתן של חברות קסומות כמו השחר הזהוב. אישים בולטים כמו אנני בסנט, WB Yeats ו Dion Fortune הפכו את הנושא למוכר כמעט כמו מרכיב של התרבות הפופולרית של המערב כמו של המזרח.
תאודור פלורנוי היה בין הראשונים שחקר טענה של היזכרות בחיים קודמים במהלך חקירתו על המדיום Hélène Smith שפורסם ב-1900, שבו הגדיר את האפשרות של קריפטומנזיה. קרל גוסטב יונג, כמו פלורנוי שבסיסו בשוויץ, גם חיקה אותו בתזה שלו המבוססת על מחקר של קריפטומנזיה בפסיכיזם. מאוחר יותר ידגיש יונג את חשיבות ההתמדה של הזיכרון והאגו במחקר פסיכולוגי של גלגול נשמות: "המושג הזה של לידה מחדש מרמז בהכרח על המשכיות האישיות… (ש) אדם מסוגל, לפחות באופן פוטנציאלי, לזכור שאדם חי. דרך קיומים קודמים, וכי הקיום הללו היו שלו…" היפנוזה, המשמשת בפסיכואנליזה לאחזור זיכרונות נשכחים, נוסתה בסופו של דבר כאמצעי לחקר תופעת ההיזכרות בחיים קודמים.
לאחרונה, אנשים רבים במערב פיתחו עניין וקבלה של גלגול נשמות. תנועות דתיות חדשות רבות כוללות גלגול נשמות בין אמונותיהן, למשל ניאופגנים מודרניים, ספיריטיזם, אסטרה, דיאנטיקה וסיינטולוגיה. פילוסופיות אזוטריות רבות כוללות גם גלגול נשמות, למשל תיאוסופיה, אנתרופוסופיה, קבלה ונצרות גנוסטית ואזוטרית כמו יצירותיו של מרטינוס תומסן.
נתוני סקר דמוגרפי מ-1999 עד 2002 מראים כי מיעוט משמעותי של אנשים מאירופה (22%) ומאמריקה (20%) מאמינים בקיומם של חיים לפני הלידה ואחרי המוות, מה שמוביל ללידה מחדש פיזית. האמונה בגלגול נשמות גבוהה במיוחד במדינות הבלטיות, כאשר לליטא יש את הנתון הגבוה ביותר עבור אירופה כולה, 44%, בעוד הנתון הנמוך ביותר הוא במזרח גרמניה, 12%. רבע מהנוצרים בארה"ב, כולל 10% מכלל הנוצרים שנולדו מחדש, מאמצים את הרעיון.
גלגול נשמות בפסיכיאטריה
נושא גלגול הנשמות נחקר על ידי מספר פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שטענו למתאם אמפירי בין הדיווחים לבין התרחשויות. מחקרים אלו העניקו לגלגול הנשמות לגיטימציה הסברתית, תוך התעלמות מאי הכרת מנגנון התופעה.
אוסף הדיווחים המפורט ביותר בנוגע לגלגול נשמות פורסם על ידי ד"ר איאן סטיבנסון. סטיבנסון, שהקדיש 40 שנה לחקר ילדים שטענו שחיו בעבר כאדם אחר ודיברו על נושאים ועל מושגים, שלא אמור להיות להם ידע לגביהם. סטיבנסון נקט שיטות מדעיות של ריאיון ותצפית ותיעד את דבריהם. לאחר מכן ניסה לזהות מי המנוח אשר הילד התייחס אליו בדבריו וניסה לאמת את טענות הנחקר באמצעות עובדות מחייו של המנוח, תוך בחינת האפשרות שלילד היה מפגש מוקדם עם העובדות על חיי המנוח.
מקרי המבחן החשובים ביותר מבחינת מחקר זה, הם דיווחים על ילדים שמספרים באופן ספונטני על מה שנראה כזיכרונות מחיים קודמים, ובפרט ילדים שגדלו בסביבה תרבותית בה נעדר מושג גלגול הנשמות. כאשר חקרו סטיבנסון ועמיתיו דיווחים אלה הם זיהו מקרים שבהם הדיווחים תאמו מאורעות מחייהם של אנשים אשר נפטרו מספר שנים לפני הולדתו של הילד המדווח.
כחלק ממחקרו נחשף סטיבנסון לדיווחים על התאמה בין כתמי לידה ומומים מולדים אצל הנחקרים, ובין פציעות וצלקות אצל הנפטרים. בדיקת התאמה זו בתיעוד הרפואי של הנפטרים, כאשר היה זה בנמצא, גילתה לעיתים כי למנוח הייתה פציעה כלשהי, לא אחת כזו הקשורה בנסיבות מותו, באזור שבו הופיע בגופו של הנחקר כתם לידה או מום מולד כלשהו. לדוגמה, סימן על החזה והגב של ילד תאם באופן מדויק לפצעי כניסה ויציאה של כדור אקדח בנפטר.
סטיבנסון סבור כי שיטות הבדיקה המחמירות שלו מאפשרות, למרות אפשרויות ההסבר האחרות, לראות בגלגול נשמות הסבר רציונלי לזיכרונות המדווחים על ידי הילדים.
גלגול נשמות כשיטה טיפולית
חוקר נוסף, ד"ר בריאן וייס, ראש המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח הר סיני במיאמי שבפלורידה, אשר קודם לכן שימש פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת פיטסבורג, אף הוא מומחה להיפנוזה, פרסם ב-1988 את ספרו Many Masters, Many Livesבעברית שורשים ושיעורים בזמן. הספר נכתב מנקודת ראותו של וייס כפסיכיאטר בכיר, שנחשף לגלגול נשמות תוך טיפול בחרדותיה ובפחדיה של נערה צעירה, שאותה הוא מכנה קתרין, אשר תיארה במהלך הטיפול ההיפנוטי את מה שנראה כגלגול קודם. לדבריו, מבחינה טיפולית שחזור חייה הקודמים הניב תוצאות משמעותיות ומידיות. תוך כדי התהליך שעברה קתרין עבר גם וייס מהפך תפיסתי, זאת בעיקר משום שבמהלך הטיפול סיפרה קתרין לווייס, באמצעות מה שכינתה "מדריך רוחני", פרטים על ילדו שנפטר ועל הגורמים לפטירתו – פרטים שלא היו ידועים בבית החולים שבו עבד. כמו כן, סיפקה לו פרטים על אביו המנוח, כולל שמו היהודי, שאף הוא היה מידע עלום. ניתוח הנושא הורחב בספריו המאוחרים יותר: "ריפוי בנבכי הזמן", "רק האהבה היא ממשית" ועוד.
החוקר ד"ר מייקל ניוטון, בעל דוקטורט בפסיכולוגיה, חבר באגודה האמריקנית לפסיכולוגיה ומהפנט מוסמך, הקים את מכון ניוטון בארצות הברית, פיתח טכניקת רגרסיה משלו וטכניקת ריפוי. ניוטון גילה שהוא יכול להעלות במטופליו את מה שנראה כמצב הנשמה בין הגלגולים. בספריו "מסע הנשמות", ו"גורלן של נשמות" מובאים מקרים של מטופלים רבים שהיו שקועים בהיפנוזה עמוקה, ותיארו באופן מפורט חוויות שנתפסו על ידם כחוויות בין גלגוליהם. ואילו בספרו "זיכרונות מהעולם הבא", מובאים דיווחים מפורטים ומרתקים מטיפולי היפנותרפיה, שנעשו ברחבי העולם על ידי מטפלים שהוכשרו במכון ניוטון, שהחזירו אנשים לחיים שבין הגלגולים.
פסיכיאטר אקדמי ומאמין בגלגול נשמות, איאן סטיבנסון, דיווח כי האמונה בגלגול נשמות מוחזקת (עם שינויים בפרטים) על ידי חסידי כמעט כל הדתות הגדולות. כמו כן, בין 20 ל שלושים אחוזים מהאנשים במדינות המערב שעשויים להיות נוצרים נומינליים מאמינים גם הם בגלגול נשמות. מחקר אחד משנת 1999 של וולטר ווטרהאוס סקר את הנתונים הקודמים על רמת האמונה בגלגול נשמות וביצע קבוצה של שלושים ראיונות עומק בבריטניה בקרב אנשים שלא השתייכו לדת הדוגלת בגלגול נשמות. המחברים דיווחו כי סקרים מצאו שלחמישית עד רבע מהאירופאים יש רמה מסוימת של אמונה בגלגול נשמות, עם תוצאות דומות שנמצאו בארה"ב. בקבוצה המרואיינת, האמונה בקיומה של תופעה זו הופיעה ללא תלות בגילם, או בסוג הדת שאליה השתייכו האנשים הללו, כאשר רובם נוצרים. נראה כי האמונות של קבוצה זו גם לא מכילות יותר מהרגיל רעיונות "עידן חדש" והמחברים פירשו את רעיונותיהם על גלגול נשמות כ"דרך אחת להתמודד עם סוגיות של סבל", אך ציינו כי נראה כי הדבר משפיעים מעט על חייהם הפרטיים.
טארוט וגלגול נשמות
הרעיון של חיים קודמים הפך יותר ויותר פופולרי עם תחיית הרוחניות, חפיסת הטארוט היא דרך מצוינת לחזות את עתידו של האדם ולנתח מצב נוכחי. אבל יש אפשרות בעזרת קלפי הטארוט לחשוף מידע על החיים הקודמים.
אם אדם לא מאמין בחיים קודמים, המאמר הזה לא ינסה לשנות את דעתו. אבל אם האדם מרגיש מחובר לדברים, למקומות או לידע מעבר לניסיון הנוכחי שלו, אז אולי תבין למה הבנת החיים הקודמים חשובה ואיך קלפי הטארוט יכולים לעזור.
הכרת העצמי היא ההתחלה של כל חוכמה של האדם. קריאות מחיים הקודמים הן דרך להתחבר לאנרגיה מהחיים האלו. האדם תמיד מתמודד עם קארמה מהחיים הקודמים שלו, וזו הסיבה שהם כל כך חשובים. פריסת חיים קודמת יכולה לתת לנו רמז למכשולים ולשיעורים שונים שמתמודדים איתם בחיים הנוכחיים על ידי ביצוע פתיחות אלו אפשר להשיג תובנה ובהירות לגבי האדם ממנו מתפתחים ומנסים להיות. הפתיחה תיתן תובנה לגבי השיעורים שצריך ללמוד במהלך החיים האלה. השימוש בטארוט כדי לקבל תובנה על החיים הקודמים היא דרך שבה מבין האדם את הפצעים, את חוסר הביטחון ואת הרגשות העמוקים ביותר שלו. הפריסה נותנת תובנה לגבי מה שהרוח, הנשמה והלב באמת רוצים, שכן הוא מבוסס על רגשות מודחקים מחיים קודמים.
פתיחות אלו אינן מיועדות רק למערכות יחסים, הן יכולות לתת תובנות לגבי מכשולים, שיעורים ותחומים המשפיעים על החיים הנוכחיים. תרחישי חיים קודמים יכולים להיות דרך מצוינת להוסיף ידע וחוכמה לאדם. חיים קודמים אינם מיועדים רק לנשמה הייחודית של האדם אלא גם לחלק מהקשרים שהוא יוצר בחייו בהווה. ההתקשרויות הרגשיות שיש במהלך החיים האלה הן לעתים לישויות מהחיים הקודמים. חלק מהאנשים בעולמו של האדם היו קיימים בגלגולי העבר שלו. חברים, אוהבים, בני משפחה, אויבים, יריבים ומכרים מזדמנים היום היו פעם חלק מקיום היום-יומי שלו. האדם לא נידון לחזור על העבר שלו אלא ללמוד ממנו ולהתפתח.
הבנת העצמי בעזרת הטארוט היא דרך להתחבר לרוח, להגיע למודעות ולראות מה תת המודע והאנרגיה סביב האדם מנסים להגיד לו.
סיכום
שימוש באחת מהפריסות הללו יעזור ללמוד על חוויות העבר. כמו כן, התשובה תתן תובנה לגבי אופיו של האדם בעבר ומי שהוא מעוצב להיות במהלך החיים האלה. חשוב לרשום את הממצאים ביומן ולעקוב אחר התובנות שעולות. הסיבה היא כי התובנות יועילו מאוחר יותר כאשר מסתכלים אחורה על הקריאות שנעשו, הידיעה על חיים קודמים מבהירה חיים נוכחיים. האדם יגלה שהרבה מההיסוסים והכישלונות שהוא חווה עכשיו נובעים מגלגולים קודמים שלו. פריסות אלה נועדו לעזור לרפא, להביא בהירות ולעבוד דרך בעיות.
הרקליטוס (פילוסוף יווני, 500 לפנה"ס) אמר: "אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים". כל הדברים נמצאים בתנועה ושום דבר אינו נשאר כפי שהוא, זה לא אותו הנהר ולא אותו האדם" הנהר וכן מי שנכנס אליו נמצאים כל הזמן בתהליך מתמיד של תנועה ושינוי, כך הם גלגולי החיים.